עיגון הוא החלק שהכי קל לעשות ברישול, והכי קשה לתקן אחרי. מתנפח לא מעוגן כראוי הוא מתנפח שיכול לעוף. הנה בדיוק מה שהתקן דורש — במספרים.
לפחות שש נקודות עיגון
התקן האירופי קובע מינימום של שש נקודות עיגון. גם הנחיות הבטיחות של משרד החינוך בישראל נוקבות באותו מספר. זה מינימום, לא יעד — מתקן גדול יותר דורש יותר.
כל נקודה — 1,600 ניוטון
כל נקודת עיגון, וכל רכיב בשרשרת (חבל, רצועה, יתד, טבעת), חייבים לעמוד בכוח משיכה של 1,600 ניוטון — כ-163 ק"ג. הכוח נמדד בזווית של 30–45 מעלות ביחס לקרקע.
טעות נפוצה בעברית: 163 ק"ג הם לכל נקודת עיגון, לא סך הכל. מקורות משניים רבים מבלבלים בין השניים.
יתדות — מידות מדויקות
- אורך מינימלי: 380 מ"מ
- קוטר מינימלי: 16 מ"מ
- בליטה מעל הקרקע: עד 25 מ"מ בלבד
- ראש היתד: מעוגל, עם טבעת מתכת מרותכת
הבליטה המרבית היא לא פרט טכני — יתד שבולטת יותר מ-2.5 ס"מ היא מכשול שילדים נתקלים בו.
על בטון — משקולות, לא יתדות
כשאי אפשר לנעוץ יתד, נדרשת משקולת של 163 ק"ג לכל נקודת עיגון. מה שמתאים: מיכלי מים אטומים, שקי נטל ייעודיים, בלוקי בטון — כל אחד עם נקודת קשירה תקינה, וממוקם נמוך ככל האפשר.
שתי הנחיות שחשוב להכיר: משתמשים בקרבינר עם נעילת בורג בלבד — ווים פתוחים אסורים; ורצועות חייבות להיות תפורות במכונה, לעולם לא קשורות בקשר יד.
הנחיה שהתעדכנה ב-2024: בעקבות מחקר מעבדה של רשות הבטיחות הבריטית, רק עיגוני בסיס נספרים בחישוב העיגון. עיגונים גבוהים נועדו לשמור על צורת הניפוח — הם אינם מחשיבים במלואם לקיבוע המתקן לקרקע. אם ראיתם הנחיה ישנה יותר, זו הסיבה להבדל.
ומה שאסור
הנחיות עדכניות שוללות במפורש קשירה לרכב או לריהוט רחוב, מפני שעמידות העומס שלהם אינה ידועה. תמצאו הנחיות ישנות יותר שמתירות קשירה לרכב שהונע — אל תסתמכו עליהן.
בתוך מבנה
בתוך אולם התמונה שונה: הסיכון אינו עפיפה אלא התהפכות. התקן קובע שיש להשתמש בעיגון "כשנדרש", על בסיס הערכת סיכונים. אין שום מקור מקצועי שנוקב במספר קבוע למשקל עיגון בתוך מבנה — אם ראיתם מספר כזה, הוא לא מבוסס.
מקורות
כל נתון במאמר נלקח מהמקורות הבאים. מוזמנים לבדוק בעצמכם.